Page 935 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך א
P. 935

‫ספר זמנים ‪ ‬הלכות תעניות ‪ ‬פרק א ‪893‬‬

‫מכוח הציבור‪ ,‬ואין צורך שכל אחד מן‬                  ‫ַעל ִפּי ֶשׁהוּא אוֹ ֵכל ַבּ ַלּ ְי ָלה – ‪‬א ִה ְפ ִסיד ְכּלוּם‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָגּ ַמר‬
     ‫הציבור יקבל על עצמו את הצום‪.‬‬                  ‫ְו ִק ֵבּל ָע ָליו ְל ִה ְת ַענּוֹת ְשׁל ָשׁה אוֹ ַאְר ָבּ ָעה ָי ִמים ֶזה ַא ַחר ֶזה –‬
                                                   ‫ַאף ַעל ִפּי ֶשׁהוּא אוֹ ֵכל ְבּ ָכל ַל ְי ָלה ָו ַל ְי ָלה‪ ,‬א ִה ְפ ִסיד ַתּ ֲע ִניתוֹ‪,‬‬
‫יא ִנ ְמ ַל‪ – ‬חשב מחדש‪ ,‬חזר בו‬
                                                                     ‫ְו ֵאינוֹ ָצִרי‪ַ ‬כָּוּ ָנה ְל ָכל יוֹם ָויוֹם ִמ ְבּעוֹדוֹ‪.‬‬
‫מכוונתו‪ָ .‬לן ְבּ ַת ֲע ִניתוֹ – ישן והוא עדיין‬
                   ‫בתענית מאתמול‪.‬‬                  ‫יא ִק ֵבּל ָע ָליו ִמ ְבּעוֹד יוֹם ְל ִה ְת ַענּוֹת ְל ָמ ָחר ִבּ ְל ַבד‪ְ ,‬ו ִה ְת ַע ָנּה‪,‬‬

‫יב ֲחלוֹם ַרע – חלום מפחיד המסעיר‬                   ‫ְו ַל ַלּ ְי ָלה ִנ ְמ ַל‪ְ ‬ל ִה ְת ַענּוֹת ְבּיוֹם ֵשׁ ִני – ַאף ַעל ִפּי ֶשׁ ָלּן ְבּ ַת ֲע ִניתוֹ‪,‬‬
                                                   ‫ֵאי ָנהּ ַתּ ֲע ִנית‪ִ ,‬מ ְפּ ֵני ֶשֹּׁלא ִק ְבּ ָלהּ ָע ָליו ִמ ְבּעוֹד יוֹם‪ְ .‬ו ֵאין ָצִרי‪‬‬
‫מאוד את רוח האדם‪ְ .‬כּ ֵדי ֶשׁ ָיּשׁוּב ְו ֵיעוֹר‬         ‫לוֹ ַמר ֶשׁ ָה ָיה אוֹ ֵכל ְושׁוֹ ֶתה ַבּ ַלּ ְי ָלה ְו ִה ְשׁ ִכּים ַבּבֹּ ֶקר ְו ִנ ְמ ַל‪‬‬
‫ְל ַמ ֲע ָשׂיו – אף על פי שמקור החלומות‬
‫בהרהורי האדם ביום )מו"נ ב‪,‬לו(‪ ,‬וכבר‬                                         ‫ְל ִה ְת ַענּוֹת‪ֶ ,‬שׁ ֵאין זוֹ ַתּ ֲע ִנית ְכּ ָלל‪.‬‬
‫פסק הרמב"ם ש"דברי חלומות לא‬
‫מעלים ולא מורידים" )מעשר שני ו‪,‬ו; זכייה‬            ‫יב ָהרוֹ ֶאה ֲחלוֹם ַרע – ָצִרי‪ְ ‬ל ִה ְת ַענּוֹת ְל ָמ ָחר‪ְ ,‬כּ ֵדי ֶשׁ ָיּשׁוּב‬
‫ומתנה י‪,‬ז(‪ ,‬מכל מקום חלום רע הוא בגדר‬
‫הערה לאדם להיטיב את דרכיו‪ .‬וּ ִמ ְת ַע ֶנּה‬          ‫ְו ֵיעוֹר ְל ַמ ֲע ָשׂיו‪ִ ,‬וי ַח ֵפּשׂ ָבּ ֶהם‪ְ ,‬ו ַי ֲחזֹר ִבּ ְתשׁוּ ָבה‪ .‬וּ ִמ ְת ַע ֶנּה‬
‫ַו ֲא ִפלּוּ ַבּ ַשּׁ ָבּת – שהרי ממילא לא יהיה‬          ‫ַו ֲא ִפלּוּ ַבּ ַשּׁ ָבּת‪ .‬וּ ִמ ְת ַפּ ֵלּל ' ֲע ֵננוּ' ְבּ ָכל ְתּ ִפ ָלּה‪ַ ,‬אף ַעל ִפּי ֶשֹּׁלא‬
‫לו עונג שבת‪ ,‬משום שהוא סבור שרק‬                    ‫ִק ְבּ ָלהּ ָע ָליו ִמ ְבּעוֹד יוֹם‪ְ .‬ו ַה ִמּ ְת ַע ֶנּה ַבּ ַשּׁ ָבּת – ִמ ְת ַע ֶנּה יוֹם‬
‫אם יתענה‪ ,‬ייטב לו )רב האיי גאון‪ ,‬הובא בי'(‪.‬‬
                                                                               ‫ַא ֵחר‪ִ ,‬מ ְפּ ֵני ֶשׁ ִבּ ֵטּל ֹע ֶנג ַשׁ ָבּת‪.‬‬
‫יג ֲחצוֹת – חצי היום‪ַ .‬עד ֵתּ ַשׁע ָשׁעוֹת –‬
                                                   ‫יג ִמ ְת ַע ֶנּה ָא ָדם ָשׁעוֹת‪ְ ,‬והוּא ֶשֹּׁלא יֹא ַכל ְכּלוּם ְשׁ ָאר ַהיּוֹם‪.‬‬
‫עד סוף תשע שעות זמניות‪ ,‬כשמחלקים‬
        ‫את היום ל‪ 12-‬חלקים שווים‪.‬‬                  ‫ֵכּי ַצד? ֲהֵרי ֶשׁ ָה ָיה ָטרוּד ַבּ ֲח ָפ ָציו וּ ִמ ְת ַע ֵסּק ִבּ ְצָר ָכיו‪ְ ,‬ו‪‬א‬
                                                   ‫ָא ַכל ַעד ֲחצוֹת אוֹ ַעד ֵתּ ַשׁע ָשׁעוֹת‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ַל‪ְ ‬ל ִה ְת ַענּוֹת ַבּ ָשּׁעוֹת‬
‫יד ִי ְנהֹג ִעדּוּ ִנין ְבּ ַע ְצמוֹ – יפנק את‬         ‫ֶשׁ ִנּ ְשׁ ֲארוּ ִמן ַהיּוֹם – ֲהֵרי ֶזה ִמ ְת ַע ֶנּה אוֹ ָתן ָשׁעוֹת‪ ,‬וּ ִמ ְת ַפּ ֵלּל‬
                                                   ‫ָבּ ֶהן ' ֲע ֵננוּ'‪ֶ ,‬שׁ ֲהֵרי ִק ֵבּל ָע ָליו ַה ַתּ ֲע ִנית קֹ ֶדם ְשׁעוֹת ַה ַתּ ֲע ִנית‪.‬‬
‫עצמו בדברי מותרות‪ .‬אוֹ ֵנן – מצטער‪.‬‬                 ‫ְו ֵכן ִאם ָא ַכל ְו ָשׁ ָתה‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָכּ‪ִ ‬ה ְת ִחיל ְל ִה ְת ַענּוֹת ְשׁ ָאר ַהיּוֹם –‬
‫ָכּ ִע ְנ ָין ֶשׁ ֶנּ ֱא ַמר – שהאדם צריך להצטער‬
‫רק על המציאות הנגרמת ממעשיו‬                                                           ‫ֲהֵרי זוֹ ַתּ ֲע ִנית ָשׁעוֹת‪.‬‬
‫הרעים‪ ,‬שהרי הוא יכול להיטיב את‬
‫דרכיו ולשפר את המציאות‪ ,‬שהרי יש‬                                                                                      ‫יום התענית‬
‫לו בחירה חופשית )ע"פ תשובה ה‪,‬א(‪ִ .‬בּ ְכ ֵדי‬
‫ְר ִבי ִעית – בשיעור כ‪ 75-‬סמ"ק )ראה נספח‬           ‫יד ָכּל ַה ָשּׁרוּי ְבּ ַת ֲע ִנית‪ֵ ,‬בּין ֶשׁ ָה ָיה ִמ ְת ַע ֶנּה ַעל ָצָרתוֹ אוֹ ַעל‬

                      ‫מידות ומשקלות(‪.‬‬              ‫ֲחלוֹמוֹ‪ֵ ,‬בּין ֶשׁ ָה ָיה ִמ ְת ַע ֶנּה ִעם ַה ִצּבּוּר ַעל ָצָר ָתם – ֲהֵרי ֶזה‬
                                                   ‫‪‬א ִי ְנהֹג ִעדּוּ ִנין ְבּ ַע ְצמוֹ‪ְ ,‬ו‪‬א ָי ֵקל רֹאשׁוֹ‪ְ ,‬ו‪‬א ִי ְה ֶיה ָשׂ ֵמ ַח‬
‫טו ְל ָמקוֹם ֶשׁ ֵאין ִמ ְת ַע ִנּים – מפני‬           ‫ְוטוֹב ֵלב ֶא ָלּא דּוֹ ֵאג ְואוֹ ֵנן‪ָ ,‬כּ ִע ְנ ָין ֶשׁ ֶנּ ֱא ַמר‪ַ " :‬מה ִיּ ְתאוֹ ֵנן ָא ָדם‬
                                                   ‫ָחי? ֶגּ ֶבר ַעל ֲח ָט ָאו" )איכה ג‪,‬לט(‪ .‬וּ ֻמ ָתּר לוֹ ִל ְט ֹעם ֶאת ַה ַתּ ְב ִשׁיל‪,‬‬
‫שלא הייתה באותו מקום הצרה שגזרו‬                    ‫ַו ֲא ִפלּוּ ִבּ ְכ ֵדי ְר ִבי ִעית; ְוהוּא ֶשֹּׁלא ִי ְב ַלע‪ֶ ,‬א ָלּא טוֹ ֵעם וּפוֹ ֵלט‪.‬‬
‫בעקבותיה תענית במקום מגוריו‪ַ .‬אל‬
‫ִי ְת ָר ֶאה ִבּ ְפ ֵני ֶהם – יצניע את העובדה‬                                  ‫ָשׁ ַכח ְו ָא ַכל – ַמ ְשׁ ִלים ַתּ ֲע ִניתוֹ‪.‬‬
‫שהוא אוכל‪ְ .‬ו ַאל ִי ְנהֹג ִעדּוּ ִנין ְבּ ַע ְצמוֹ –‬
‫אל יחשוב שאם כבר אכל ושתה‪ ,‬בטלה‬                    ‫טו ָי ִחיד ֶשׁ ָה ָיה ִמ ְת ַע ֶנּה ַעל ַהחוֹ ֶלה ְו ִנ ְתַר ֵפּא‪ַ ,‬על ָצָרה ְו ָע ְבָרה‬

                 ‫ממנו גזרת התענית‪.‬‬                 ‫– ֲהֵרי ֶזה ַמ ְשׁ ִלים ַתּ ֲע ִניתוֹ‪ַ .‬ההוֹ ֵל‪ִ ‬מ ָמּקוֹם ֶשׁ ִמּ ְת ַע ִנּים ְל ָמקוֹם‬
                                                   ‫ֶשׁ ֵאין ִמ ְת ַע ִנּים – ֲהֵרי ֶזה ִמ ְת ַע ֶנּה וּ ַמ ְשׁ ִלים‪ָ .‬ה ַל‪ִ ‬מ ָמּקוֹם ֶשׁ ֵאין‬
                                                   ‫ִמ ְת ַע ִנּים ְל ָמקוֹם ֶשׁ ִמּ ְת ַע ִנּים – ֲהֵרי ֶזה ִמ ְת ַע ֶנּה ִע ָמּ ֶהם; ָשׁ ַכח‬
                                                   ‫ְו ָא ַכל ְו ָשׁ ָתה – ַאל ִי ְתָר ֶאה ִבּ ְפ ֵני ֶהם; ְו ַאל ִי ְנהֹג ִעדּוּ ִנין ְבּ ַע ְצמוֹ‪.‬‬
   930   931   932   933   934   935   936   937   938   939   940