Page 37 - הגדה של פסח - מפעל משנה תורה מהדורה 2
P. 37
חלק שני ההגדה סיפור הזמן הזה 27
תשפ"ד ָּת ְקפּו ְל ֶפ ַתע ְמ ַחְּב ֵלי ַה ַח ַמאס ְועֹוְזֵרי ֶהם ֶאת אֹו ֵמרmishnetorah.co.il ©®:
ּתֹוָׁש ֵבי ָה ָאֶרץ ְּב ַא ְכ ָזִרּיּות ִמ ְפ ַל ְצ ִּתיתַ ,הּכֹו ֶל ֶלת ֶר ַצח ָא ַמר ָל ֶהם ֶּבן זֹו ָמא ַל ֲח ָכ ִמיםְ" :ו ִכי ַמ ְזִּכיִרין ְי ִצי ַאת
ַו ֲעִרי ָפהִ ,ה ְת ַעְּללּות ְו ֹא ֶנס ַו ֲח ִטי ָפהֶ .א ֶלף ּו ָמא ַת ִים ִמ ְצַר ִים ִלימֹות ַהָּמִׁשי ַח? ַו ֲהֹלא ְּכ ָבר ֶנ ֱא ַמרִ ' :הֵּנה
ִנְר ְצחּו ּו ְכ ָמא ַת ִים ַו ֲח ִמׁ ִּשים ֶנ ְח ְטפּוְּ .ב ֶמֶׁשְך ָׁשעֹות ָי ִמים ָּב ִאים ְנ ֻאם ה' ְוֹלא יֹא ְמרּו עֹוד ַחי ה' ֲאֶׁשר
ָה ִיינּו ֵע ִדים ְל ַה ְס ָּתַרת ָּפ ִניםִ ,ל ְט ִעי ָמה ַמהּו ֹח ֶסר ֶה ֱע ָלה ֶאת ְּב ֵני ִיְׂשָר ֵאל ֵמ ֶאֶרץ ִמ ְצָר ִיםִּ ,כי ִאם ַחי
ִּבָּטחֹון ַו ֲה ָג ָנה ּו ְל ֶה ֶלם ֶׁשל ִנּפּוץ ַאְׁש ָליֹותִּ .ביׁשּו ַעת ה' ה' ֲאֶׁשר ֶה ֱע ָלה ַו ֲאֶׁשר ֵה ִביא ֶאת ֶז ַרע ֵּבית ִיְׂשָר ֵאל
ּו ִביׁשּו ַעת ּתֹוָׁש ִבים ְולֹו ֲח ִמים ֶׁשֶּנ ְח ְלצּו ִּב ְגבּוָרה ּו ִמּתֹוְך ֵמ ֶאֶרץ ָצפֹו ָנה ּו ִמּכֹל ָה ֲאָרצֹות ֲאֶׁשר ִה ַּד ְח ִּתים ָׁשם
ַע ְרבּות ִיְׂש ָר ֵאלֶ ,נ ֶע ְצ ָרה ַהִּמ ְת ָק ָפהְ ,ל ִפי ְׁש ַעת ְּכ ִתי ַבת ְו ָיְׁשבּו ַעל ַא ְד ָמ ָתם' (ירמיהו כג,ז–ח)!
ָא ְמרּו לֹוֹ" :לא ֶׁש ֵּת ָע ֵקר ְי ִצי ַאת ִמ ְצַר ִים ִמְּמקֹו ָמּה, ַה ְּד ָבִריםֹ .לא ַּתּמּו ְּת ָלאֹו ֵתינּוּ ,וְׂשִרידּו ֵתנּו ַהְּל ֻאִּמית
ֶאָּלא ֶׁש ְּת ֵהא ִׁש ְעּבּוד ַמ ְל ֻכּיֹות [=שלא נהיה תחת עֹו ֶמ ֶדת ּו ְתלּו ָיה ְּב ַא ְחדּו ֵתנּוֶּ ,ב ֱאמּו ָנ ֵתנּוּ ,ו ְב ַהִּבי ֵטנּו
שלטון גויים] ִע ָּקרִ ,וי ִצי ַאת ִמ ְצ ַר ִים ָט ֵפל לֹו" (בבלי
ְנכֹו ָחה ַל ֲאֶׁשר ָע ֵלינּו ַל ֲעׂשֹות.
ברכות יב ע"ב). ְו ִעם זֹאתָ ,ה ָאֶרץ ַהּטֹו ָבה ְמ ִטי ָבה ִעָּמנּוְ ,וַּגֵּלי ָה ֲע ִל ָּיה קיבוץ הגלויות
ָל ָאֶרץ הֹו ְל ִכים ּו ִמ ְת ַּגְּבִרים ְּכ ִפי ֶׁשֹּלא ָהיּו ֵמעֹו ָלם.
ְּבׁשּוב ה' ֶאת ִׁשי ַבת ִצּיֹון ָה ִיינּו ְּכחֹו ְל ִמיםֲ .חזֹון ִקּבּוץ ַהָּג ֻלּיֹות ּו ְת ִח ָּיתֹו ֶׁשל ַעם ִיְׂשָר ֵאל ִּב ְמ ִדי ָנתֹו ֵהם
ַהְּנ ִבי ִאים ְו ַה ְב ָט ַחת ה' הֹו ְפ ִכים ִל ְמ ִציאּות ַח ָּיהֶּ ,פ ֶלא ָּגדֹול ְּבתֹו ְלדֹות ָה ֱאנֹוׁשּות ְו ַהְׁשָּג ַחת ה'ַ .א ֲחָריּו ֵתנּו
ַההֹו ֶל ֶכת ְו ִנְׁש ֶל ֶמתְּ .גדֹו ָלה ִהיא ָה ֵעת ַהּזֹו ִמ ְּי ִצי ַאת ִלְׁשמֹר ַעל ַמָּצב ֶזהֶׁ ,ש ֵאינֹו מּו ָבן ֵמ ֵא ָליוְּ .ג ֻאָּלה זֹו ֶׁשל
ִמ ְצַר ִיםִּ ,כי ִמֶּמָּנה ָי ָצא ָה ָעם ַא ַחר ְּכ ָמא ַת ִים ָׁש ָנה ְל ִפי ָה ָאֶרץ ְוֶׁשל ָה ָעםְ ,מ ַא ְפֶׁשֶרת ְל ַב ֵּסס ֶאת ֶה ָע ִתיד ַהָּנכֹון
ַהָּמ ֹסֶרתּ ,ו ְב ָי ֵמינּו ָי ָצאנּו ֵמ ֲאָרצֹות ַרּבֹות ַא ֲחֵרי ַא ְלַּפ ִים ָלנּו :אֹור ָּגדֹול ְוִׁשיָרה ֲח ָדָׁשה ֶׁשל ְּג ֻאָּלה ְׁש ֵל ָמה ַלֶּנ ֶפׁש,
ְׁשנֹות ָּגלּות ְו ִנ ְסיֹונֹות ַהְׁש ָמ ָדה ָּכ ִלילַ .על ָּכְך ַה ַּת ְלמּוד ָל ֻאָּמה ְו ָלעֹו ָלם ֻּכּלֹו.
ְל ִפי ָכְך – משום שכאילו אנחנו עצמנו מגביה הכוס עד סוף ברכת "גאל ישראל" (שו"ע ,רמ"א) ,או מגביה אותה
יצאנו ממצרים ,חלה עלינו החובה רק בתחילת ברכת "גאל ישראל" (גר"א) .כשמגביה ,מכסה את המצות.
להודות לה'ְ .ל ַנֵּצ ַח – לשירְ .והֹו ִצי ָאנּו
ֵמ ַע ְבדּות ְל ֵחרּות וכו' – מכל סמלי ְל ִפי ָכְך ָאנּו ַח ָּי ִבים ְלהֹודֹות ְל ַהֵּלל ְלַׁשֵּב ַח ְל ָפ ֵאר
השעבוד אל החירות ,לנהל את חיינו,
וזוהי השמחהּ .ו ֵמ ֵא ֶבל ְליֹום טֹוב – ְלרֹו ֵמם ְל ַג ֵּדל ּו ְל ַה ֵּדר ּו ְל ַנֵּצ ַח ּו ְל ָבֵרְך ְל ִמי ֶׁש ָעָׂשה ָלנּו
מן הצער וחוסר האונים לשמחת חג ְו ַל ֲאבֹו ֵתינּו ֶאת ָּכל ַהִּנ ִּסים ָה ֵאּלּוְ ,והֹו ִצי ָאנּו ֵמ ַע ְבדּות
הגאולהּ .ו ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאֹור ָּגדֹול – מן ְל ֵחרּותּ ,ו ִמׁ ִּש ְעּבּוד ִל ְג ֻאָּלהּ ,ו ִמ ָּיגֹון ְלִׂש ְמ ָחהּ ,ו ֵמ ֵא ֶבל
הייאוש והחשכה הרוחנית לחיי אור. ְליֹום טֹובּ ,ו ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאֹור ָּגדֹולְ .ונֹא ַמר ְל ָפ ָניו
ְו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניו ַה ְללּו ָיּה – שהוא השבח
[ִׁשיָרה ֲח ָדׁ ָשה] ַה ְללּו ָיּה.
הגדול ביותר ,ההכרה והחיבור לה'.
