Page 841 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך א
P. 841
ספר זמנים הלכות שקלים פרק ב 799
ְכּ ִמין שׁוֹ ָפר – "ונקראו שופרות ,לפי ִמ ְלּ ַמ ָטּה וּ ִפי ָה ַצר ִמ ְלּ ַמ ְע ָלה ְכּ ִמין שׁוֹ ָפרְ ,כּ ֵדי ֶשׁ ַיּ ְשׁ ִליכוּ ְלתוֹ ָכן
שהיו כתבנית שופר עגולים ומפותלים" ְוא ִי ְה ֶיה ֶא ְפ ָשׁר ִל ַקּח ֵמ ֶהן ְבּ ַנ ַחתְ .ו ָל ָמּה עוֹ ִשׂין ְשׁ ֵתּי ֵתּבוֹת?
)פה"מ שקלים ו,א( .ראה איורְ .וא ִי ְה ֶיה ַא ַחת ֶשׁ ַמּ ְשׁ ִלי ִכין ָבּהּ ְשׁ ָק ִלים ֶשׁ ְלּ ָשׁ ָנה זוְֹ ,ו ַה ְשּׁ ִנ ָיּה ַמ ִנּי ִחין ָבּהּ
ֶא ְפ ָשׁר ִל ַקּח ֵמ ֶהן ְבּ ַנ ַחת – בקלות" ,אלא ִשׁ ְק ֵלי ָשׁ ָנה ֶשׁ ָע ְבָרהֶ ,שׁגּוֹ ִבין ִמ ִמּי ֶשֹּׁלא ָשׁ ַקל ַבּ ָשּׁ ָנה ֶשׁ ָע ְבָרה.
בקושי ואחרי הפיכתם על פיהם" )שם( .כל
התיבות לשקלים
זה מפני גנבים המראים עצמם כאילו באו
לתרוםִ .שׁ ְק ֵלי ָשׁ ָנה ֶשׁ ָע ְבָרה – הנחשבים ב וּ ַב ִמּ ְק ָדּשׁ ָה ָיה ִל ְפ ֵני ֶהן ָתּ ִמיד ְשׁלשׁ ֶע ְשֵׂרה ֵתּבוֹתָ ,כּל ֵתּ ָבה
כ'שיירי הלשכה' )בבלי קידושין נד,א(,
ְכּ ִמין שׁוֹ ָפרִ :ראשׁוֹ ָנה – ְל ִשׁ ְק ֵלי ָשׁ ָנה זוֹ; ְשׁ ִנ ָיּה – ְל ִשׁ ְק ֵלי ָשׁ ָנה
ומיועדים למטרות אחרות )להלן ד,ח(. ֶשׁ ָע ְבָרה; ְשׁ ִלי ִשׁית – ְל ָכל ִמי ֶשׁ ֵיּשׁ ָע ָליו ָקְר ַבּן ְשׁ ֵתּי תּוִֹרים אוֹ
ֶשֹּׁלא ָשׁ ַקל – שלא נתן את שקלו.
ְשׁ ֵני ְבּ ֵני יוֹ ָנהֶ ,א ָחד עוֹ ָלה ְו ֶא ָחד ַח ָטּאתַ ,מ ְשׁ ִליְ דּ ֵמי ֶהן ְל ֵת ָבה
זוֹ; ְר ִבי ִעית – ְל ָכל ִמי ֶשׁ ֵיּשׁ ָע ָליו עוֹ ַלת ָהעוֹף ִבּ ְל ַבדַ ,מ ְשׁ ִלי
ָדּ ֶמי ָה ְל ֵת ָבה זוֹ; ֲח ִמי ִשׁית – ְל ִמי ֶשׁ ִה ְת ַנ ֵדּב ָמעוֹת ִל ְקנוֹת ָבּ ֶהן
ֵע ִצים ַל ַמּ ֲעָר ָכה; ִשׁ ִשּׁית – ְל ִמי ֶשׁ ִה ְת ַנ ֵדּב ָמעוֹת ַל ְלּבוֹ ָנה;
ְשׁ ִבי ִעית – ְל ִמי ֶשׁ ִה ְת ַנ ֵדּב ָז ָהב ַל ַכּפֶֹּרת; ְשׁ ִמי ִנית – ְלמוֹ ַתר
ַח ָטּאתְ ,כּגוֹן ֶשׁ ִה ְפִרישׁ ָמעוֹת ְל ַח ָטּאתוֹ ְו ָל ַקח ַח ָטּאת ְוהוֹ ִתיר
כְּמִין שׁוֹפָר – בקווים כלליים לתיבת ִמן ַה ָמּעוֹתַ ,י ְשׁ ִליַ ה ְשּׁ ָאר ְלתוֹ ָכהּ; ְתּ ִשׁי ִעית – ְלמוֹ ַתר ָא ָשׁם;
השקלים ,על פי פה"מ. ֲע ִשׂיִרית – ְלמוֹ ַתר ִק ֵנּי ָז ִבים ְו ָזבוֹת ְויוֹ ְלדוֹת; ַא ַחת ֶע ְשֵׂרה –
ְלמוֹ ַתר ָקְר ְבּנוֹת ָנ ִזיר; ְשׁ ֵתּים ֶע ְשֵׂרה – ְלמוֹ ַתר ֲא ַשׁם ְמ ֹצָרע;
ב ִמ ְק ָדּשׁ – בית המקדשִ .ל ְפ ֵני ֶהן –
ְשׁלשׁ ֶע ְשֵׂרה – ְל ִמי ֶשׁ ִה ְת ַנ ֵדּב ָמעוֹת ְלעוֹ ַלת ְבּ ֵה ָמה.
לפני השולחנים הקבועים במקדש.
ְשׁש ֶע ְשֵׂרה ֵתּבוֹת – כל אחת למטרה
אחרת ,ואסור לערבן זו בזוִ .מי ֶשׁ ֵיּשׁ
ָע ָליו ָקְר ַבּן – מי שחייב קרבן .תּוִֹרים – ג ְו ֵשׁם ָכּל ָדּ ָבר ֶשׁ ִיּ ְהיוּ ְמעוֹ ָתיו ְבּתוַֹ ה ֵתּ ָבה ָכּתוּב ַעל ַה ֵתּ ָבה
התור הוא עוף נודד )ראה שיר השירים ב,יב(,
ִמ ַבּחוּץ .וּ ְת ַנאי ֵבּית ִדּין הוּא ַעל ָכּל ַהמּוֹ ָתרוֹת ֶשׁ ִיּ ְקְרבוּ עוֹ ַלת
ְבּ ֵה ָמהִ .נ ְמ ֵצא ָת ָל ֵמדֶ ,שׁ ָכּל ַה ָמּעוֹת ַה ִנּ ְמ ָצאוֹת ְבּ ֵשׁשׁ ַה ֵתּבוֹת המוגדר בימינו כעוף ממשפחת היונים,
אלא שהוא סוג אחר וקטן מן היונה .ורק
הבוגרים ממין זה כשרים לקרבן ,לאחר שהבריקו )'הזהיבו' בלשון חכמים( נוצותיהם )פה"מ חולין א,ד; איסורי מזבח ג,ב; ר'
תנחום(ְ .בּ ֵני יוֹ ָנה – היונים הקטנות דווקא ,לפני שהבריקו נוצותיהן )שם( .עוֹ ָלה – קרבן המוקרב כולו לה'ַ .ח ָטּאת – קרבן
הבא לכפר על חטאים מסוימיםְ .דּ ֵמי ֶהן – שוויים .עוֹ ַלת ָהעוֹף – תורים או בני יונהֵ .ע ִצים ַל ַמּ ֲעָר ָכה – לעצים הנערכים
על המזבח ,ועליהם מוקרבים הקרבנות )פה"מ שקלים ו,ה(ְ .לבוֹ ָנה – אחד ממיני השרף של עצי בשמים ) (Boswelliaהגדל
במזרח אפריקה ,בחצי האי ערב ובהודו .הלבונה משמשת במקדש לקטורת וגם כתוספת למנחה וללחם הפניםַ .כּ ֹפּ ֶרת
– כיסוי לארון הברית שהיה מונח בקודש הקודשים .וההוצאה כאן היא "להוציאו בכפורת וקודש הקודשים" )פה"מ
שקלים ו,ה( .והטעם ברור ,מפני שבבית שני לא היו לא ארון הברית ולא כפורת ,וגם בבית ראשון אין צורך להוסיף עליה
יותר על המידה הכתובה בתורה ,ולכל היותר נזקקה לשיפוץ כלשהו לעתים רחוקות .לעומת זאת ,כל דבר שבקודש
הקודשים ,מותר לייפותו ולפארוָ .א ָשׁם – קרבן צאן בן שנתיים שמביא היחיד לכפר על חטאים מסוימיםִ .ק ֵנּי וכו' –
קרבנות הבאים מתורים או מבני היונה נקראים 'קנים' ,מלשון 'קן ציפור'ָ .ז ִבים – הזב הוא מי שנוטפת הפרשה חולנית
ממקום יציאת שכבת זרעו .זב שראה לפחות שלוש ראיות זיבה – טמא ,וחייב קרבן ,והוא נטהר באופן מלא רק לאחר
שספר שבעת ימים נקיים ,טבל לאחריהם במעיין והביא קרבן )מחוסרי כפרה ב,א; ב,ו(ָ .זבוֹת – הזבה היא מי שזב דם מרחמה
שלא בימי נידותהְ .למוֹ ַתר ֲא ַשׁם ְמ ֹצ ָרע – השונה משאר אשמות ,כיוון שהוא בא מצאן בן שנה.
ג וּ ְת ַנאי ֵבּית ִדּין – בית הדין הגדול קבע כעין תנאי על כל מי שמפריש מעות לקניית קרבן חובה כלשהו ,שאם יישארו
לו מעות ,הם לא ייכללו במטרה המקורית שלשמה הוקדשו )ואז לא יהיה לו מה לעשות בהן ,משום שאי אפשר להביא
חטאת או אשם נוספים בתורת נדבה( ,ועליו להסב אותם לעולות.
