Page 30 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 30
מקורות הפסוקים או הפניות לספרות שהרמב"ם עצמו כד | פתח דבר | הלל גרשוני
מפנה אליה.
נחוץ לדיוק בדברי הרמב"ם ,כי רק כך עשוי הקורא
מובאות מן המקרא ומדברי חכמים לדעת אם מילה עברית מסוימת מתורגמת אם לאו,
כגון במילה חכמים הבאה בנוסח הערבי ,משום
את פסוקי המקרא ניקדנו לפי מסורת כתר ארם־צובה מבקש להבחין בין חכמי ישראל לבין חכמי אומות
וכתבי היד הקרובים אליו ,והערנו על הבדלים בין נוסח העולם ,ובדומה לזה בין תורה בעברית ,שמשמעותה
המקראות בכתבי היד של המהדורה לבין נוסח המקרא. תורת ישראל ,לעומת "תורה" כתרגום ("שריעה"),
ניקדנו גם את הציטוטים מתרגומי אונקלוס ויונתן ,על שלעתים מתייחסת לתורת ישראל ולפעמים לתורה או
פי מהדורת "מקראות גדולות הכתר" בעריכת פרופ' לדת באופן כללי .לעתים לא ברור אם המילה בערבית
מנחם כהן .כאשר נוסח הפסוקים שמצטט הרמב"ם או בעברית ,כגון המילה "קול" (ראו למשל א,ס) ,הערנו על
נראה כצירוף של שני פסוקים ,שיכול היה לנבוע כך בביאור .יש שהדבר תלוי בגרסאות :המילים "עלי
מכך שהרמב"ם ציטט מקראות בעל פה ,הערנו על ידי מלאך" (א,כז) ,כנוסח המקור במהדורת מונק ,הן
כך .מילים מן המקרא שיש להן מסורת קרי שונה מן בערבית (" ַע ַלי" = על); אך בכתבי יד רבים מצאנו את
הכתיב ,באות כמו שנהג רבנו ,כקריאתן במקרא ולא הגרסה "על ידי מלאך" ,והדבר גרר את ההבנה שכל
ככתיבתן .השלמנו בסוגריים מרובעים שלא בהדגשה הביטוי כולו הוא בעברית ,וכך גרסנו והדגשנו לפיכך
את הקשרם של הציטוטים ,הן פסוקים הן דברי חז"ל,
ועשינו מאמץ רב לדייק ולהביא את החלק המשמעותי את שלוש המילים.
כולו ,ואותו בלבד .כאשר הרמב"ם כתב "וכו'" ,והניח
שהקורא ישלים לבד מזכרונו את הפסוק ,הדגשנו את במילים המסומנות כמקור שמרנו על הכתיב כמו שהוא
הסוגר הפותח ,כגון " ִּכי ָקַרן עֹור ָּפ ָניו [ ְּב ַד ְּברֹו ִאּתֹו]" נמצא בכתבי היד ,אף אם אינו מתאים לכתיב הנהוג
(הקדמות ,פתיחה .)8במקרים שבהם השלמנו מדעתנו לנוחות היום ,כגון "אנקלוס" לעומת "אונקלוס" שבביאור.
הקורא ,בסוף הפסוק או בראשו ,כגון "[ ִּכי ִמי גֹוי ָּגדֹול כאשר הייתה מחלוקת בכתבי היד באשר לכתיב,
ֲאׁ ֶשר לֹו ֱאֹל ִהים] ְקרֹ ִבים ֵא ָליו" (א,יח ,)5הסוגריים אינם העדפנו כתיב המתאים יותר לנהוג היום .עם זאת
במילה "רבינו" בחרנו את הכתיב המלא ,משום שזהו
מודגשים. הכתיב העקבי שהרמב"ם נוקט בחיבורים שיש לנו
בכתב ידו .את שם ה' ,הכתוב בעברית במקור יי"י,
דוגמה להשלמה החכמה היא שני פסוקים העוסקים
במשמעות המושג "חכמה" (ג,נד .)1תחילה הרמב"ם המרנו ל-ה'.
מביא את הפסוק "ְו ַה ָח ְכ ָמה ֵמ ַא ִין ִּתָּמ ֵצא" ,אך לא
ראינו צורך להשלים את סופו של הפסוק "ְו ֵאי ֶזה ניקוד והבהרה
ְמקֹום ִּבי ָנה" ,מפני שלדעתנו אינו מוסיף הרבה .לעומת
זאת ,השלמנו את ההקשר הנכון של הפסוק השני " ִאם מדי פעם הוספנו ניקוד חלקי של מילים .במקרים של
ְּת ַב ְקֶׁשָּנה ַכָּכ ֶסף" ,המוקף במושג "חכמה" הן לפניו ביטויים קשים הוספנו לעתים את פירוש המילה בתוך
הן לאחריו "[ ְל ַה ְקִׁשיב ַל ָח ְכ ָמה ָא ְז ֶנָךִ ]...אם ְּת ַב ְקֶׁשָּנה סוגריים עגולים כשקודם להם סימן = ,וכן תרגמנו
ַכָּכ ֶסף [ִּכי ה' ִי ֵּתן ָח ְכ ָמה]" .עשינו זאת בקיצור הנדרש, בצורה זו את כל המקורות הכתובים בארמית במקור.
והשלמנו את הפסוק במלואו בביאור .דוגמה אחרת לעתים הוספנו מילים להבהרת המשפט באמצעות
היא השלמת הפסוק המקדים את הפסוק שהרמב"ם סוגריים ללא סימן ההשוואה .כן ציינו לעתים בתוך
מביא (ג,נדַ [" :)9אל ִּת ְראּו ִני ֶׁש ֲא ִני ְׁש ַח ְרחֹ ֶרת ֶׁשׁ ֱּש ָז ַפ ְת ִני סוגריים את המקור או את התרגום המילולי של המקור,
ַהׁ ָּש ֶמׁש]ְּ ,ב ֵני ִאִּמי ִנ ֲחרּו ִבי ָׂש ֻמ ִני ֹנ ֵטָרה ֶאת ַהְּכָר ִמים ַּכְר ִמי כאשר בגוף התרגום תרגמנו באופן חופשי יותר ,כגון
ֶׁשִּלי ֹלא ָנ ָט ְר ִּתי" (שיר השירים א,ו) ,מפני שדווקא בחלק שלא
ציטט הרמב"ם נמצא עיקר כוונת הפירוש ,כדבריו: "האטום ("העצם הבדיד")" (א,עג ;1עה.)3
"אתה השוכח את נפשך עד שלובנּה השחיר בשלוט
הפניות
הכוחות הגופניים עליה". ציינו בגופן קטן הפניות פנימיות (בכל מקום שהרמב"ם
כותב "כמו שביארנו" או "כמו שנבאר") בלא לציין
"לעיל" או "להלן" אלא רק חלק ופרק ומספר פסקה,
כגון( :א,א .)1בצורה זו סימנו גם הפניות למקורות ,כגון
