Page 847 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך א
P. 847
ספר זמנים הלכות שקלים פרק ג-ד 805
לכהניםְ .בּ ַהר ַה ַבּ ִית ֻח ִלּין – ואין לחשוש ֶזה ַה ְכּ ָלל :הוֹ ְל ִכין ַא ַחר ַה ָקּרוֹב ְבּ ֻכ ָלּן; ֶמ ֱח ָצה ְל ֶמ ֱח ָצה –
שמא נפלו מידי הגזבר בעודן קודש. ְל ַה ֲח ִמירְ .ו ָכל ַה ָמּעוֹת ַה ִנּ ְמ ָצאוֹת ְבּ ַהר ַה ַבּ ִית – ֻח ִלּיןֶ ,שׁ ֵאין
ְמ ַח ְלּ ָלן ַעל ַה ְבּ ֵהמוֹת ֶשׁלּוֹ ֵק ַח – בקניית ַה ִגּ ְז ָבּר מוֹ ִציא ָמעוֹת ִמ ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּה ַעד ֶשׁהוּא ְמ ַח ְלּ ָלן ַעל
הבהמות אינו לוקח עמו כסף של קודש
ַה ְבּ ֵהמוֹת ֶשׁלּוֹ ֵק ַח ַל ָקְּר ָבּנוֹת.
לשוק ,אלא קונה את הבהמות ומחלל
עליהן את הכסף ומביא אותו למוכר.
ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי
ד
השימוש בשקלים
הוצאות תרומת הלשכה
א ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּה – ַמה ֵיּ ָע ֶשׂה ָבּהּ? לוֹ ְק ִחין ִמ ֶמּ ָנּה ְתּ ִמי ִדין א ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּה – להגדרתה ראה
לעיל ב,ד-הְ .תּ ִמי ִדין – שני כבשי עולה
שמביא הציבור בכל יום ,אחד בבוקר ֶשׁ ְלּ ָכל יוֹם ְו ַהמּוּ ָס ִפין ְו ָכל ָקְר ָבּנוֹת ַה ִצּבּוּר ְו ִנ ְס ֵכּי ֶהםְ ,ו ַה ֶמּ ַלח
ואחד בין הערביים .מוּ ָס ִפין – קרבנות ֶשׁמּוֹ ְל ִחים בּוֹ ָכּל ַה ָקְּר ָבּנוֹת; ְו ֵכן ָה ֵע ִציםִ ,אם א ֵה ִביאוּ ֵע ִצים
ְוא ָמ ְצאוּ ֶא ָלּא ְבּ ָד ִמיםְ ,ו ַה ְקּטֹ ֶרת וּ ְשׂ ַכר עוֹ ֶשׂי ָהְ ,ו ֶל ֶחם ַה ָפּ ִנים נוספים על התמידין ,המוקרבים בשבת
ובמועדים האמורים בתורה )ראש
חודש ,שלושת הרגלים ,ראש השנה וּ ְשׂ ַכר עוֹ ֵשׂי ֶל ֶחם ַה ָפּ ִניםְ ,ו ָהעֹ ֶמר ,וּ ְשׁ ֵתּי ַה ֶלּ ֶחם ,וּ ָפָרה ֲא ֻד ָמּה,
ויום הכיפורים(ְ .ו ִנ ְס ֵכּי ֶהם – הנסכים ְו ָשׂ ִעיר ַה ִמּ ְשׁ ַתּ ֵלּ ַחְ ,ו ָלשׁוֹן ֶשׁ ִלּ ְזהוִֹרית ֶשׁקּוֹ ְשִׁרים ֵבּין ַקְר ָניו –
הם שמן ויין וסולת הבאים עם הקרבן. ָכּל ֵאלּוּ ָבּ ִאים ִמ ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּה.
ִאם א ֵה ִביאוּ ֵע ִצים – העצים מיועדים
לאש על המזבח .בדרך כלל ,התנדבו ב ֲא ָבל ַפּר ֶה ְע ֵלם ָדּ ָבר ֶשׁ ַלּ ִצּבּוּר וּ ְשׂ ִעיֵרי ֲעבוֹ ָדה ָז ָרה –
משפחות מסוימות את העצים למקדש ַבּ ְתּ ִח ָלּה גּוֹ ִבין ָל ֶהםְ ,ו ֵאי ָנם ָבּ ִאין ִמ ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּהָ .פּרוֹכוֹת
)כלי המקדש ו,ט(ְ .קטֹ ֶרת – הבשמים ֶשׁ ַלּ ֵהי ָכל – ַתּ ַחת ִבּ ְנ ָין ֲעשׂוּיוֹתְ ,ו ֵאי ָנן ָבּ ִאין ִמ ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּה
המוקטרים על מזבח הזהב בכל יום.
ֶל ֶחם ַה ָפּ ִנים – 12החלות הניתנות בכל
שבת על השולחן שבמקדשֹ .ע ֶמר – ֶא ָלּא ִמ ָקּ ְד ֵשׁי ֶבּ ֶדק ַה ַבּ ִית; ֲא ָבל ָפּרוֹכוֹת ֶשׁ ַלּ ְשּׁ ָעִרים ָבּ ִאין
קרבן מנחה העשוי משעורים ,שמביאים ִמ ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּהַ .ה ְמּנוָֹרה וּ ְכ ֵלי ָשֵׁרת – ִמ ְצָו ָתן ֶשׁ ָיּבוֹאוּ
אותו ביום ט"ז בניסןְ .שׁ ֵתּי ַה ֶלּ ֶחם – ִממּוֹ ַתר ַה ְנּ ָס ִכים; וּ ְב ִה ְלכוֹת ְכּ ֵלי ַה ִמּ ְק ָדּשׁ ְו ָהעוֹ ְב ִדים בּוֹ )ז,יג(
שתי כיכרות לחם הבאות כקרבן בחג ִי ְת ָבּ ֵאר ַמה הוּא מוֹ ַתר ַה ְנּ ָס ִכיםְ .ו ִאם א ָה ָיה ָל ֶהם מוֹ ַתר
השבועותָ .שׂ ִעיר ַה ִמּ ְשׁ ַתּ ֵלּ ַח – תיש מבן ְנ ָס ִכים – ָיבוֹאוּ ִמ ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּהִ .בּ ְג ֵדי ְכּ ֻה ָנּהֵ ,בּין ִבּ ְג ֵדי ֹכּ ֵהן
שנה ועד שנתיים המשתלח למדבר ָגּדוֹל ֵבּין ְשׁ ָאר ִבּ ְג ֵדי ָכּל ַהכֹּ ֲה ִנים ֶשׁעוֹ ְב ִדין ָבּ ֶהן ַבּ ִמּ ְק ָדּשׁ –
ביום הכיפורים כדי לכפר על עוונות
בני ישראלָ .לשׁוֹן ֶשׁ ִלּ ְזהוֹ ִרית – צמר
צבוע אדום בתולעת השני )כנימת עצים ַהכֹּל ִמ ְתּרוּ ַמת ַה ִלּ ְשׁ ָכּה.
שהכינו ממנה צבע אדום( ,שהיו קושרים אותו בראש השעיר המשתלח )עבודת יו"כ ג,ד(.
ב ַפּר ֶה ְע ֵלם ָדּ ָבר ֶשׁ ַלּ ִצּבּוּר–כלאחדמָ 12-פּריהחטאתהמובאיםעלידיהציבורלכפרעלשגגתהסנהדרין,כשהורובשוגג
להתיר דבר שיש בו איסור כרת ,ועשו כל העם על פיהם )שגגותיב,א(ְ .שׂ ִעי ֵרי ֲעבוֹ ָדה ָז ָרה – 12תיישים המובאים כקרבן חטאת
לכפר על שגגת הסנהדרין ,שהורו בשוגג שמותר לעשות מעשה שנתברר אחר כך שהוא בגדר עבודה זרה )שם(ַ .בּ ְתּ ִח ָלּה
גּוֹ ִבין ָל ֶהם – גובים בגבייה מיוחדתָ .פּרוֹכוֹת ֶשׁ ַלּ ֵהי ָכל – בהיכל ,המבנה המרכזי בבית המקדש )בית הבחירה א,ה( ,היו שש
פרוכות )שם ד,ב; כלי המקדש ז,יז(ַ .תּ ַחת ִבּ ְנ ָין ֲעשׂוּיוֹת – משמשות במקום מחיצותָ .ק ְד ֵשׁי ֶבּ ֶדק ַה ַבּ ִית – מעות שהוקדשו לתיקון
בית המקדשָ .פּרוֹכוֹת ֶשׁ ַלּ ְשּׁ ָע ִרים – שבע פרוכות שכיסו את שבעת שערי העזרה כדי לשמור על הצניעות )כליהמקדשז,יז(ְ .כּ ֵלי
ָשֵׁרת–כליםהמשמשיםלעבודתהקודשבמקדש.מוֹ ַתר ַה ְנּ ָס ִכים–גזבריהמקדשהיומשלמיםעבורהנסכיםלמקדשחודש
ימים מראש .ואם התייקרה הסחורה ,קיבלו הספקים את הסכום שנקבע עמהם מראש .אך אם הוזלה הסחורה ,היו מקבלים
את מחירה בעת אספקתה .הרווח שהרוויח ההקדש עקב ההבדלים בין המחירים הוא הנקרא 'מוֹתר נסכים' )כליהמקדשז,יג(.

