Page 809 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך א
P. 809
ספר זמנים הלכות שופר וסוכה ולולב פרק א-ב 767
ח ַהתּוֹ ֵק ַע ְבּתוַֹ הבּוֹר אוֹ ְבּתוֹ ָע ֶבה אוֹ ַדּק אוֹ ָצרוּד – ָכּ ֵשׁרֶ ,שׁ ָכּל ַהקּוֹלוֹת ְכּ ֵשִׁרין ַבּשּׁוֹ ָפר.
ַה ְמּ ָע ָרה – כך עשו בשעת הסכנה .קוֹל קול והד
ֲה ָבָרה – הד.
ח ַהתּוֹ ֵק ַע ְבּתוַֹ הבּוֹר אוֹ ְבּתוַֹ ה ְמּ ָעָרה :אוֹ ָתם ָהעוֹ ְמ ִדים
ְבּתוַֹ הבּוֹר ְו ַה ְמּ ָעָרה – ָי ְצאוּ; ְו ָהעוֹ ְמ ִדים ַבּחוּץִ :אם קוֹל
שׁוֹ ָפר ָשׁ ְמעוּ – ָי ְצאוּ; ְו ִאם קוֹל ֲה ָבָרה ָשׁ ְמעוּ – א ָי ְצאוְּ .ו ֵכן
ַהתּוֹ ֵק ַע ְלתוֶֹ ה ָח ִבית ַה ְגּדוֹ ָלה ְו ַכיּוֹ ֵצא ָבּהִּ :אם קוֹל שׁוֹ ָפר
ָשׁ ַמע – ָי ָצא; ְו ִאם קוֹל ֲה ָבָרה ָשׁ ַמע – א ָי ָצא.
ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני ב
החיוב וזמנו
א ֲע ָב ִדים ְמ ֻשׁ ְחָרִרים – עבד כנעני החייבים והפטורים
שנטבל לשם עבדות והשתחרר ,טובל, א ַה ֹכּל ַח ָיּ ִבין ִל ְשׁ ֹמ ַע קוֹל שׁוֹ ָפר :כֹּ ֲה ִנים ְלִו ִיּים ְו ִי ְשְׂר ֵא ִלים
ודינו כישראל לכל דבר )איסורי ביאה ְו ֵגִרים ַו ֲע ָב ִדים ְמ ֻשׁ ְחָרִרים; ֲא ָבל ָנ ִשׁים ַו ֲע ָב ִדים וּ ְק ַט ִנּים
יב,יז; יג,יב(ֲ .ע ָב ִדים – שלפני שנתגיירו ְפּטוִּריןִ .מי ֶשׁ ֶח ְציוֹ ֶע ֶבד ְו ֶח ְציוֹ ֶבּן חִֹריןְ ,ו ֻט ְמטוּם ְו ַא ְנ ְדּרֹ ִגינֹס
הם במצב ביניים" :העבדים שהטבילו
– ַח ָיּ ִבין.
אותם לשם עבדות ,וקיבלו עליהם
ב ָכּל ִמי ֶשׁ ֵאינוֹ ַח ָיּב ַבּ ָדּ ָבר ֵאינוֹ מוֹ ִציא ֶאת ַה ַח ָיּב ְי ֵדי
מצוות שהעבדים חייבים בהם ]כלומר
חוֹ ָבתוְֹ .ל ִפי ָכִ ,א ָשּׁה אוֹ ָק ָטן ֶשׁ ָתּ ְקעוּ ְבּשׁוֹ ָפר – ַהשּׁוֹ ֵמ ַע ֵמ ֶהן
כאישה[ – יצאו מכלל הגויים ,ולכלל א ָי ָצאַ .א ְנ ְדּרֹ ִגי ֹנס מוֹ ִציא ֶאת ִמינוְֹ ,ו ֵאינוֹ מוֹ ִציא ֶאת ֶשׁ ֵאינוֹ
ישראל לא באו" )שם יב,יא(ְ .ק ַט ִנּים – בן ִמינוֹֻ .ט ְמטוּם ֵאינוֹ מוֹ ִציא א ֶאת ִמינוֹ ְוא ֶאת ֶשׁ ֵאינוֹ ִמינוֹ;
הקטן מבן 13שנה ויום אחד או שלא ֶשׁ ַה ֻטּ ְמטוּם ֶשׁ ִנּ ְקַרעֶ ,א ְפ ָשׁר ֶשׁ ִיּ ָמּ ֵצא ָז ָכר ְו ֶא ְפ ָשׁר ֶשׁ ִיּ ָמּ ֵצא
הביא שתי שערות במקום הערווה ְנ ֵק ָבה.
)להגדרה ראה אישות ב,י( .קטנים חייבים מדין ג ְו ֵכן ִמי ֶשׁ ֶח ְציוֹ ֶע ֶבד ְו ֶח ְציוֹ ֶבּן חִֹרין ֵאינוֹ מוֹ ִציא ֲא ִפלּוּ
חינוך )נחלות יא,י(ֶ .שׁ ֶח ְציוֹ ֶע ֶבד ְו ֶח ְציוֹ ֶבּן
ֹח ִרין – כגון עבד של שותפים ,ושחרר ְל ַע ְצמוֶֹ ,שׁ ֵאין ַצד ַע ְבדוּת ֶשׁבּוֹ מוֹ ִציא ַצד ֵחרוּת ֶשׁבּוֶֹ .א ָלּא
אותו אחד מהםֻ .ט ְמטוּם – מי שאבריו ֵכּי ַצד יוֹ ֵצא ְי ֵדי חוֹ ָבתוֹ? ֶשׁ ִיּ ְשׁ ַמע ִמ ֶבּן ֹחִרין ֶשׁ ִיּ ְת ַקע לוֹ.
מחופים בקרום עור ,ואין ידוע אם הוא
הכוונה
זכר או נקבה ,עד שייקרע הקרום )אישות
ב,כה(ַ .א ְנ ְדּרֹ ִגי ֹנס – מי שיש לו אברי ד ַה ִמּ ְת ַע ֵסּק ִבּ ְת ִקי ַעת שׁוֹ ָפר ְל ִה ְת ַל ֵמּד – א ָי ָצא ְי ֵדי חוֹ ָבתוֹ.
זכרות ואברי נקבות כאחת )שם,כד(. ְו ֵכן ַהשּׁוֹ ֵמ ַע ִמן ַה ִמּ ְת ַע ֵסּק – א ָי ָצאִ .נ ְת ַכֵּוּן שׁוֹ ֵמ ַע ָל ֵצאת
ְי ֵדי חוֹ ָבתוֹ ְוא ִנ ְת ַכֵּוּן ַהתּוֹ ֵק ַע ְלהוֹ ִציא ,אוֹ ֶשׁ ִנּ ְת ַכֵּוּן ַהתּוֹ ֵק ַע
ב ַא ְנ ְדּרֹ ִגינֹס מוֹ ִציא ֶאת ִמינוֹ – רק את ְלהוֹ ִציא ְוא ִנ ְת ַכֵּוּן ַהשּׁוֹ ֵמ ַע ָל ֵצאת – א ָי ָצא ְי ֵדי חוֹ ָבתוַֹ ,עד
מי שהוא אנדרוגינוס כמוהו. ֶשׁ ִיּ ְת ַכֵּוּן שׁוֹ ֵמ ַע וּ ַמ ְשׁ ִמי ַע.
ד ִנ ְת ַכּ ֵוּן – הלכה זו עוסקת בכוונה ה ִמי ֶשׁ ָתּ ַקע ְו ִנ ְת ַכֵּוּן ְלהוֹ ִציא ָכּל ַהשּׁוֹ ֵמ ַע ְתּ ִקי ָעתוְֹ ,ו ָשׁ ַמע
לצאת ידי חובה ,הצריכה להיות הן ַהשּׁוֹ ֵמ ַע ְו ִנ ְת ַכֵּוּן ָל ֵצאת ְי ֵדי חוֹ ָבתוֹ – ָי ָצאַ ,אף ַעל ִפּי ֶשׁ ֵאין
ַהתּוֹ ֵק ַע ִמ ְת ַכֵּוּן ְל ֶזה ְפּלוֹ ִני ֶשׁ ָשּׁ ַמע ְתּ ִקי ָעתוֹ ְו ֵאינוֹ יוֹ ְדעוֶֹ ,שׁ ֲהֵרי
בשעת התקיעה הן בשעת השמיעה .ואף ִנ ְת ַכֵּוּן ְל ָכל ִמי ֶשׁ ִיּ ְשׁ ָמ ֶענּוְּ .ל ִפי ָכִ ,מי ֶשׁ ָה ָיה ְמ ַה ֵלַּ בּ ֶדֶּר אוֹ
על פי שבדרך כלל מצוות אינן צריכות
כוונה לצאת ידי חובה ,כגון אכילת מצה
בפסח ונטילת לולב ,מצוות שעיקרן הוא
השמיעה ,כגון מקרא מגילה ושמיעת
קול שופר ,מחייבות כוונה לצאת ידי
חובה )שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם ,לד(.
