Page 22 - השמיטה לאור המקורות - הלכות שמיטה ויובל
P. 22
20
בהמשך הלכה זו הוסיף הרמב”ם משפט הטעון הסבר,
“ואחד כרם ,ואחד שאר אילנות”
כוונת הרמב”ם לומר :התורה השתמשה במטע ה”כרם” רק כדוגמא לעבודת האילן,
ולכן אין הבדל בין “כרם” לבין “שאר אילנות”.
וממשיך הרמב”ם בהלכה ג’ בשאלה:
“וזמירה בכלל זריעה ,ובצירה בכלל קצירה! ולמה פרטן הכתוב?”
הרמב”ם מקשה על הניסוח בפסוק – מדוע כופלים את סוגי המלאכות ,והרי “זמירה” ו”בצירה” הם פעולות
הדומות ל”זריעה” ו”קצירה” ,וניתן ללמוד אחת מן השניה ,ולשם מה הכתוב מפרט אותן?
על כך עונה הרמב”ם:
“...לומר לך :על ב’ תולדות אלו בלבד חייב ,ועל שאר האבות שלא נתפרשו
בעניין זה אינו לוקה עליהם ,אבל מכין אותו מכת מרדות”.
המושגים“ :אבות” ו “תולדות” לקוחים מהלכות השבת וכוונתם היא שישנם סוגי מלאכות שהן עיקריות בעבודת
האדמה והן נקראות “אבות” לעומת עבודות שהן נלוות לעבודות המרכזיות והן נקראות “תולדות”.
על עבודות “זמירה” ו “בצירה” ישנו עונש מלקות למרות היותם “תולדות” ,אך על כל סוגי העבודות האחרים,
אבות או תולדות ,גם כאלו האסורים מן התורה ,אין עונש מלקות מן התורה.
והרמב”ם מפרט בהלכה ד’:
“כיצד? החופר ,או החורש לצורך הקרקע ,או המסקל ,או המזבל ,וכיוצא
בהן משאר עבודות הארץ ,וכן המבריך ,או המרכיב ,או הנוטע וכיוצא בהן
מעבודות האילנות ,מכין אותו מכת מרדות מדבריהם”.
(מכת מרדות היא עונש הניתן על ידי בית הדין על מי שאיננו נשמע להוראותיו ,עונש זה איננו קצוב ,בשונה
מחיוב מלקות מן התורה).
הרמב”ם מונה כאן סוגי עבודות שאינן מוזכרות בתורה – ולכן אין עליהן חיוב עונש מלקות מן התורה.
לצורך הבנת המושגים החקלאיים המוזכרים ברמב”ם נעיין במילון.
