Page 21 - השמיטה לאור המקורות - הלכות שמיטה ויובל
P. 21
19
פרק ב’
המלאכות האסורות בשביעית
הקדמה
היות שמצוות השמיטה קשורה לעבודת האדמה ,הרי ידיעת המונחים החקלאיים הם יסוד בהבנת דיניה.
הצמחים עליהם חלים דיני השמיטה מתחלקים לשני סוגים:
א .פרי האדמה – ירקות הצומחים מזרעים שנזרעים בכל פעם מחדש.
ב .פרי האילן – עצים הנותנים פירותיהם מאליהם מידי שנה לאחר שתילה ,או נטיעה ראשונה,
כגון תפוחים או תפוזים.
גם העבודות השייכות לצמחים ,מתחלקים לשני סוגים:
א .עבודות הקשורות להכנת הצמח ,כגון :חרישה ,זריעה ,זיבול ,השקייה וכדומה.
ב .עבודות הקשורות לאיסוף היבול לאחר הצמיחה והבשלת הפרי ,כגון :קצירה ,בצירה ,קטיף
וכדומה.
התורה התייחסה במילותיה הקצרות לכל הסוגים השונים.
בפרי האדמה – נאסרה מן התורה “הזריעה” כפעולה להכנת הצומח ,ו “הקצירה” כפעולה לאיסוף היבול:
“שדך לא תזרע” ו”את ספיח קצירך לא תקצור”
בפרי האילן – נאסרה מן התורה “הזמירה” כפעולה להטבת הגפן כתנאי לצמיחה מועילה יותר( ,דבר המקביל
ל “זריעה” בפרי האדמה) ו “הבצירה” כפעולה לאיסוף היבול:
“כרמך לא תזמור” “ואת ענבי נזירך לא תבצור”
התורה ריכזה במילים מועטות את כל העבודות השייכות לשדה ,בהשתמשה בסוגי העבודות הנזכרות “זריעה”
“זמירה” “קצירה” ו “בצירה” כאב טיפוס ליתר העבודות.
אולם היות ובכל אופן ,כתבה התורה רק ארבע מלאכות אלו ,הסכימו המפרשים ,כי חיוב עונש “מלקות” חל רק
על מי שעבר ועבד אחת מהעבודות הנזכרות במפורש בתורה .מי שיעבור ויעבוד עבודה האסורה מן התורה,
אך אינה מפורשת בתורה ,לא יתחייב בעונש “מלקות”.
וכך כתב הרמב”ם:
“אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה ,או על הזמירה,
ועל הקצירה או על הבצירה”
(פרק א’ מהלכות שמיטה ויובל הלכה ב’)
