Page 237 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 237
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ט 215
ְו ִהַּנ ְחנּוהּו ְּבֹלא ְל ָו ָיהְ .ו ַהּ ֹכ ֲה ִנים אֹו ְמ ִרים ִּב ְלׁשֹון ַהּקֹ ֶדׁש "ַּכֵּפר ְלָו ָיה – שמצוה ללוות את מי שיוצא מן
העיר ,ואף "כופין ללוויה [מכריחים
ללוות] כדרך שכופין לצדקה .ובית דין ְל ַעְּמָך ִיְׂשָר ֵאל ֲאֶׁשר ָּפ ִדי ָת יי ְו ַאל ִּת ֵּתן ָּדם ָנ ִקי ְּב ֶקֶרב ַעְּמָך
היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ִיְׂשָר ֵאל" (שם כא,ח)ְ ,והֹו ְל ִכין ָל ֶהןְ .ו ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְמ ַכֵּפר ַעל
ממקום למקום [כעין הליווי של סיורי ַה ָּדםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִנַּכֵּפר ָל ֶהם ַה ָּדם" (שם).
האבטחה בימינו ,כדי שלא יילך יחידי המדידה
בגלל סכנת הליסטים] .ואם נתעצלו ד ְּכֶׁשּמֹו ְד ִדין ִמן ֶה ָח ָלל – ְמ ַד ְק ְּד ִקין ַּבִּמ ָּדהְ ,ו ֵאין ְמ ַק ְּד ִדין
בדבר זה ,מעלה עליהם הכתוב כאלו ָּבּהְ .ו ֵאין מֹו ְד ִדין ֶאָּלא ְל ִעיר ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ֵּבית ִּדין ֶׁשְּל ֶעְׂשִרים
שפכו דמים" (אבל יד,ג). ּוְׁשלָׁשהְ .ו ֵאין מֹו ְד ִדין ִלירּוָׁש ַלִםֶׁ ,ש ֵאין ְירּוָׁש ַלִם ְמ ִבי ָאה ֶע ְג ָלה
ֲערּו ָפהְ ,ל ִפי ֶׁשֹּלא ִנ ְת ַחְּל ָקה ַלׁ ְּש ָב ִטיםְ ,ו ֶנ ֱא ַמרָּ" :ב ֲא ָד ָמה ֲאֶׁשר
ד ְמ ַד ְק ְּד ִקין ַּבִּמ ָּדה – מודדים בדיוק את
המרחק על פני הקרקע ,שלא כבמדידת
תחומין למשל (שבת כח,טו-טז)ְ .מ ַק ְּד ִדין –
לשון חיתוך (פה"מ עירובין ה,ד) .מעריכים יי ֱאֹל ֶהיָך נֹ ֵתן ְלָך ְל ִרְׁש ָּתּה" (שם כא,א).
את המרחק האווירי על ידי מדידת
המרחק חלקים חלקים (לתיאור מפורט של ה ִנ ְמ ָצא ָקרֹוב ִלירּוָׁש ַ ִלם אֹו ְל ִעיר ֶׁש ֵאין ָּבּה ֵּבית ִּדין – ַמִּני ִחין
מעשה הקידוד ,ראה שבת כח,טז וביאורנו שם).
ְל ִפי ֶׁשֹּלא ִנ ְת ַחְּל ָקה ַלׁ ְּש ָב ִטים – והיא אֹו ָתּהּ ,ומֹו ְד ִדין ֶאל ְׁש ָאר ָה ֲע ָירֹות ַה ְּסמּוכֹות לֹוִ .נ ְמ ָצא ָסמּוְך
שייכת לכלל ישראלְ .ו ֶנ ֱא ַמר – שדין זה ַל ְּס ָפר אֹו ְל ִעיר ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ּגֹו ִיים – ֵאין מֹו ְד ִדין ָּכל ִע ָּקרֶׁ ,ש ֲהֵרי
נוהג רק במקום שהוא נחלה. ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁש ֲהָרגּוהּו ּגֹו ִיים.
ה ַמִּני ִחין אֹו ָתּה – ואין מודדים אליה.
ו ֵאין ָה ִעיר ַהְּקרֹו ָבה ְמ ִבי ָאה ֶאָּלא ִּב ְז ַמן ֶׁשִּמ ְנ ַין ָה ָעם ֶׁשָּבּה ְס ָפר – גבול הארץ השוכן סמוך לאויב
(פה"מ ׂשוטה ט,ב).
ְּכמֹו ִמ ְנ ַין ָה ִעיר ָהְרחֹו ָקה ִמֶּמָּנהֲ .א ָבל ִאם ָהיּו ֵאּלּו ֶׁשָּבְרחֹו ָקה
ז ֶׁשהֹו ְל ִכין ַא ַחר ָהרֹב ִמן ַהּתֹוָרה – כגון
ְמֻרִּבין ַעל ַא ְנֵׁשי ַהְּקרֹו ָבה ִמֶּמָּנה – הֹו ְל ִכין ַא ַחר ָהרֹב,
בבית דין" ,אחרי רבים להטות" (שמות
כג,ב; סנהדרין ח,אְ .)1והֹו ְל ִכין ַא ַחר ַה ָּקרֹוב ְו ַהְּמֻרִּבין ְמ ִבי ִאין ָה ֶע ְג ָלה; ז ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ְל ִכין ַא ַחר ָהרֹב
– כגון בגוזל הנמצא קרוב לשובך, ִמן ַהּתֹוָרהְ ,והֹו ְל ִכין ַא ַחר ַה ָּקרֹוב – ָהרֹב עֹו ֵדף.
שהוא של בעל השובך (גזלה ואבדה טו,יח).
ח ִנ ְמ ָצא ַהֶּנ ֱהָרג ְמ ֻכָּון ֵּבין ְׁש ֵּתי ֲע ָירֹותְ ,ו ַא ְנֵׁשי זֹו ְּכ ַא ְנֵׁשי זֹו ח ְמ ֻכָּון – במרחק שווהְ .ל ִפי ֶׁש ִאי
ְּבָׁש ֶוה – ָי ִביאּו ֶע ְג ָלה ַא ַחת ְּבֻׁש ָּתפּותְ ,ו ַי ְתנּו ְויֹא ְמרּוִ :אם ֶא ְפָׁשר ְל ַצ ְמ ֵצם – לדייק באופן מוחלט
(פה"מ ׂשוטה ט,ב) ולקבוע שהוא נמצא
בדיוק בין שתיהן ,ועל כן יש להתנות. זֹו ִהיא ַהְּקרֹו ָבה – ֲהֵרי ִהיא ֶׁשָּל ֶהןְ ,ו ֵאּלּו ָנ ְתנּו ָל ֶהם ֶח ְל ָקם
ַו ֲא ִפּלּו ִּבי ֵדי ָא ָדם – לא רק בדבר שנעשה ַמ ָּת ָנה; ְו ִאם ֵאּלּו ֵהם ַהְּקרֹו ִבים – ֲהֵרי ִהיא ֶׁשָּל ֶהםְ ,ו ֵאּלּו ָנ ְתנּו
ָל ֶהם ֶח ְל ָקם ַמ ָּת ָנהְ .ל ִפי ֶׁש ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ַצ ְמ ֵצםַ ,ו ֲא ִפּלּו ִּבי ֵדי בידי שמים לא ניתן לדייק ,כיוון שאין
הדבר נתון בידנו ,כגון יציאת שני
עּוברים מבטן אמם בעת ובעונה אחת, ָא ָדם.
כדי שייחשבו שניהם בכורות (בכורות ט ֵמ ֵהי ָכן מֹו ְד ִדין? ֵמ ָח ְטמֹוִ .נ ְמ ָצא ּגּופֹו ְּב ָמקֹום ֶא ָחדְ ,ורֹאׁשֹו
ה,א) ,אלא גם בדבר שנעשה במכוון על
ְּב ָמקֹום ַא ֵחר – מֹו ִלי ִכין ַהּגּוף ֵא ֶצל ָהרֹאׁש ְוקֹו ְבִרין אֹותֹו
ידי אדם ,כגון מדידה.
ִּב ְמקֹומֹוְ .ו ֵכן ָּכל ֵמת ִמ ְצ ָוה – מֹו ִלי ִכין ּגּופֹו ֵא ֶצל רֹאׁשֹו ,ט ֵמ ָח ְטמֹו – מאפו ,שהוא שואף ממנו
אוויר ,והוא עיקר חיותו (פה"מ ׂשוטה ְו ִנ ְקָּבר ִּב ְמקֹומֹו.
ט,ד)ֵ .מת ִמ ְצ ָוה – "אחד מישראל שהיה
מושלך בדרך ואין לו קוברין" (אבל ג,ח)" ,המת שמצוה על כל אדם לקוברו" (סה"מ ,עשה רלא)ְ .וקֹו ְב ִרין אֹותֹו ִּב ְמקֹומֹו –
בארבע אמות במקום שנמצא בו (פה"מ שם ט,ג).
